טנזניה - יומן מסע ספארי
אחרי הקיץ הלוהט שעברנו, ואחרי ביטול הטיסה המאכזב שחווינו (ויטנאם, בעקבות המלחמה הבלתי נגמרת...) בחרנו לבלות בטיול שונה ומיוחד - טיול ספארי לטנזניה… קצת קרקוע, חיבור לטבע ולנפש.
יצאנו בהרכב משולש - אנחנו ועידו הבן הצעיר שלנו. הטיול זכה לתואר - טיול שחרור!!
בדרך כלל הרי אני מתכננת, בודקת ובונה את המסלולים שלנו, וזה אחד הדברים האהובים עלי, אבל הפעם בחרתי אחרת ונועצתי עם מתכננת שמתמחה באפריקה והיא בנתה לנו את המסלול בליווי מדריך צמוד (מי שרוצה פרטים שיפנה אלי בפרטי). אז מה היה לנו?
יום 1:
את היום פתחנו בשעה מוקדמת מאד בנסיעה לשדה התעופה. זה יום שבת והכל עבר חלק ומאד מהר, כמעט שלא היה תור וצ'יק צ'ק הגענו לדיוטי ומשם לטיסה הראשונה לאדיס אבבה.
באדיס היה דווקא עיכוב בטיסה לארושה ולכן אחרנו טיפה.
הכניסה לארושה/לטנזניה הייתה מייגעת. הם עובדים מאד מאד לאט... מאד!
שדה התעופה פצפון וללא מזגן.. התור לביקורת הדרכונים ובדיקת הוויזות היה ארוך אבל! האנשים היו סופר נחמדים ואדיבים וסבלנים והסיסמה שלהם היא – האקונה מטטה!
זה היה רק פתיח למה שגילינו במהלך הטיול - הטנזנים אנשים מקסימים! נחמדים, מסבירי פנים ומאד ידידותיים.
אז אחרי שעבר קצת זמן, עברנו את הביקורת ויצאנו. ביציאה חיכה לנו המדריך שלנו עם שלט: ג׳וליוס קיבל את פנינו בחום ובנעימות. ג׳יפ לנדקרוזר כבר חיכה לנו והוא הסיע אותנו לבית המלון הראשון.
הנסיעה הייתה ארוכה והכביש היה משובש… פני ארושה נגלו בפנינו… והם כללו: כביש לא סלול, דרך מטלטלת במיוחד, למרות שהשעה הייתה מאוחרת היו המוני אנשים שהולכים בצידי הכביש הראשי, המון חנויות, אופנועים, רעש והמולה והמון המון אבק… בכל מקום. מקום פח...
אחרי כשעה וחצי נסיעה הגענו למקום הלינה שהיה בלב יער שקט ופסטורלי.. האנשים שקיבלו אותנו היו מאד נחמדים, הביאו אותנו לחדר והסבירו לנו שאסור לשתות מהברזים וגם לצחצח שיניים מומלץ רק מהמים שהם שמו לנו, כמובן שגם מתכסים בכילות בלילה כדי לא להיעקץ… אחרי מקלחות נרדמנו מהר מאד אחרי יום ארוך ומייגע.
יום 2:
אחרי שנת לילה טובה גילינו שאנחנו בעצם בתוך יער קסום עם ציוצי ציפורים וחיות אחרות. ארוחת הבוקר הייתה מצוינת וחיש מהר פגשנו את ג׳וליוס שוב, נפרדנו מהמקום (בתוספת קצת טיפים...) ויצאנו לדרך.
נסענו לשמורת טרנגירה, אחת משמורות הטבע של טנזניה והראשונה שלנו.. (מהר מאד גילינו שרוב רובה של במדינה היא שמורות טבע ובין לבין גרים אנשים בתנאים שהם לא משהו, בלשון המעטה).
שוב, הדרך ברובה הייתה משובשת. כפרים לאורך הדרך ובני שבט המסאי הלבושים בבגדים אדומים, נועלים סנדלים העשויים מצמיגים, נמצאים בכל מקום. כשהמדריך עצר לרגע בחנות מסוימת הם עטו על הג׳יפ בניסיון למכור לנו כל מיני צמידים ושרשראות.
לבסוף הגענו לשמורה. מהות הטיול היא רכיבה על הג׳יפ כשהגג בעצם נפתח כלפי מעלה, וחיפוש אחר בעלי חיים וכשרואים בעל חיים כלשהו ניתן לעמוד ולהביט בהם, עם משקפת או בלעדיה (תלוי בקרבה) ולצלם כמובן מגג המכונית. בכל מקרה ובשום מצב אסור לצאת מהג'יפ במהלך הספארי (:
כבר בכניסה לשמורה פגשו אותנו זברות מתוקות ובהמשך הדרך עוד ועוד חיות התגלו. בעיקר סוגים שונים של אנטילופות, פילים וקופים, ג'ירפות וזברות. יש מספר מקומות מועט של שירותים - בכניסה, באזור הפיקניק של הפסקת הצהריים וזהו בערך.. אז אם צריך פיפי מבקשים מהמדריך/נהג (short call) ואז הוא מחפש מקום בטוח ואפשר לעשות מאחורי הג׳יפ.. חוויה ממש!
בצהריים עצרנו באזור פיקניק להפסקת צהריים. מלא שולחנות וכל המטיילים עוצרים, פורסים מפה ויאללה לאכול. ג׳וליוס שלף מאמתחתו קופסאות אוכל ובהן אורז, שיפודי עוף סלט ועוד דברים וקינחנו בקפה טוב שהוא הכין לנו.
היו לנו שותפים לארוחה - הקופים… שמנסים כל הזמן לגנוב אוכל. אותנו זה הצחיק, את ג׳וליוס פחות.
עם סיום הסיור בשמורה התחלנו לנסוע למקום הלינה שלנו ושוב נסיעה ארוכה ומטלטלת.. לבסוף, בשעות הערב המוקדמות הגענו ל Farm House.
מלון מהמם שהוא למעשה חוות גידול אורגנית ובית מלון מהמם ביופיו שמשקיף על המרחבים עם נוף קסום. יש להם מטע קפה והם מגדלים את כל הירקות והפירות שפוגשים בארוחות הערב והבוקר. המקום נמצא בלב ג׳ונגל באזור מיוער ומהמם והחדר היה גדול ונפלא. בקתות המפוזרות בשטח. ארוחת הערב הייתה מאד מרשימה והעובדים היו כל כך נחמדים, לבביים ושירותיים וסופר חמודים. בכלל, כל נותני השירות נחמדים ממש ויש פה תרבות רצינית של טיפים.. לכולם!
יום 3:
אחרי שנת לילה טובה (בכלל בכל לילה נרדמנו מוקדם ובמהירות כי הימים מעייפים וארוכים), קמנו מאד מוקדם כדי להיכנס בין הראשונים לשמורה הבאה - נגורונגורו.
השמורה נמצאת מרחק של שעה וחצי נסיעה מהמלון וזהו בעצם מכתש עצום, דומה בגודלו למכתש רמון, ובו יש המוני חיות.
ממש כמו בתיבת נוח התקבצו להם פילים וקרנפים וזברות וגאזלים וג׳ירפות ואריות ונמרים. טוב להם שם, יש להם מים והם בדרך כלל נשארים שם ולא נודדים.
הנסיעה הייתה אפופה בערפל ולא ראינו את הדרך אבל בהמשך היום התבהר וכשירדנו למכתש היה בהיר לגמרי. כמו שירדנו פגשנו שני קרנפים. הבנו שזה ממש נדיר לראות אותם. צפינו בהם עם המשקפות.
ג׳וליוס נסע במיומנות בשבילי המכתש. בעיקרון מותר לנסוע רק על השבילים ואסור לרדת מהם…
בפועל, כשיש משהו אטרקטיבי לראות הם יורדים מהשביל אבל מאד ממהרים לחזור אליו כי זה אסור ויש ריינג׳רים שמסתובבים ונותנים קנסות.
כל כמה דקות ג׳וליוס עצר והסביר לנו משהו - על המבנה הטופוגרפי והיווצרות המכתש, על הצמחייה, העצים והשיחים, המים וכמובן על בעלי החיים - הוא בעל ידע נרחב וזה נותן ערך מוסף מטורף לטיול כולו.
במכתש נגורונגורו יש גם אגם גדול מאד עם מים מלוחים ואליו מתקבצות ציפורים רבות וגם פלמינגו ורדרדים ויפים - בהמונים!
גם היפופותמים שמנמנים עם בטן ורדרדה - משגע! כל הזמן דמיינו שאנחנו בתוך מלך האריות או מדגסקר רק שעכשיו זה ״על אמת״.
נסענו בחלקו המזרחי של המכתש ואחרי פיקניק צהריים, (הפעם את הקופים המטרידים והגרגרנים החליפו ציפורים), נסענו בשבילי החלק המערבי ושם… פגשנו לראשונה את מלך האריות. 2 אריות צעירים – אחים, שישבו להם יחד ונחו.
מסתבר שהלביאות מסתובבות עם הגורים שלהן והזכרים בנפרד ואם יש שני אריות זכרים אחים הם מבלים יחד עד הבגרות. התלהבנו ברמות כמובן. לא הפסקנו לצלם. עלתה השאלה איך הג׳יפים לא מזיזים לחיות והם מתעלמים לחלוטין מהם וג'וליוס הסביר שהן לא רואות את בני האדם שבתוך הג׳יפ - רק אם נצא ממנו.
המשכנו להסתובב ולחפש.. לכל המסע הזה בשבילי השמורות קוראים Game Drive, זה מעין משחק שהנהגים עושים עם הטבע ובו הם מחפשים את בעלי החיים ועושים תחרות נסתרת ביניהם מי מגלה ראשון את בעל החיים האטרקטיבי ביותר. ג׳וליוס שלנו שייך לאולד סקול והוא נוסע ללא מכשיר קשר (שבאמצעותו הנהגים אומרים אחד לשני איפה יש חיות מעניינות) הוא עושה את המשחק בשיטה הישנה. בכלל ג׳וליוס היה מקסים! שקט, רגוע, מקצועי מאד וחמוד לאללה.
המשכנו בנסיעה ובצפייה בכל השפע של בעלי החיים, עדרים של גאזל ושל גנו ושל זברות - בכמויות. פילים וג'ירפות עוד ועוד.. ולקינוח פגשנו כמה לביאות שנחות להן... פשוט חלום!
לקראת אחה"צ התחלנו לנסוע לכיוון המלון שלנו ללילה נוסף. בכלל ניתן להסתובב בשמורה מ 6 בבוקר עד 6 בערב בלבד. בלילה משאירים את המקום לחיות בלבד. רוב הטורפים יוצאים בלילה לציד וזה מסוכן וגם כדי לא להתקרצץ עליהם יותר מידי.
אז חזרנו למלון המקסים שלנו ועידו הלך לברכה (המים היו קפואים) ואנחנו הצטרפנו לסיור במטע הקפה של המקום בו הסבירו לנו על הצמח ועל תהליך ייצור הקפה האורגני שלהם. ושוב ארוחת ערב נהדרת ונפילה שדודים למיטות.
יום 4:
הבוקר, אחרי ארוחת הבוקר התחלנו את המסע לשמורה הגדולה ביותר - הסרנגטי. נסענו שוב לכיוון הנגורונגורו אבל לא הפעם נכנסנו למכתש אלא המשכנו בנסיעה צפונה.
הסרנגטי היא שמורה עצומה ושטחה פי שניים ממדינת ישראל בערך. אנחנו חוצים אותה עד הצפון - שם מתרחשת כעת עונת הנדידה. לא היה ערפל הפעם והנוף היה מרהיב, ירוק ומאד מפתיע..
בדרך לשמורה נכנסנו לביקור בכפר של בני שבט המסאי. בעבר הם היו גם בשמורה עצמה אולם הממשלה הוציאה אותם משם והם יושבים בכפרים קטנים בבקתות קטנטנות עגולות שהם בונים מענפים ובוץ ועוד כל מיני ומגדלים כבשים ופרות (רזות להחריד).
אז עצרנו לביקור שהיה טיפה תיירותי אבל לימד על החיים שלהם. קיבלו אותנו בשירה וריקודים ועידו הצטרף אליהם לריקוד ולקפיצות המייחדות את בני השבט האלו - קפיצות של הגברים מהמקום לגובה ומי שקובץ גבוה יותר יותר גבר…
קיבל את פנינו בנו של ראש המשפחה שגרה שם והסביר לנו באנגלית רהוטה על החיים שלהם ואז הראה לנו איך הבקתה נראית בפנים, אין להם אור ומזרנים.. אין להם בעצם כלום בבקתה, משהו נוראי.
אח״כ ניסו למכור לנו מזכרות והראו לנו את בית הספר שלהם ואת התלמידים ששרו לכבודנו… בסוף המפגש כמובן שביקשו תרומה.. אז נתנו (: נפרדנו מהם לשלום והמשכנו..
ואז נכנסנו לסרנגטי.. והנוף התחיל להזכיר את הסוואנה המוכרת וכל שניה הוא מתחלף - צהוב, ירוק, עצים, מישורים נרחבים ואנחנו בתוך כל זה יחד עם עוד מיליוני בעלי חיים!
פגשנו צבועים וגאזלים וזברות ופילים ופילים ופילים וג'ירפות, ולביאות עם הגורים שלהן
ולקינוח היום המופלא הזה זכינו לפגוש שני נמרים. האחד הסתתר בתוך סלע ולא ראינו את כולו למרות שלדברי ג׳וליוס היה זכר וגדול מאד והשנייה .. הייתה על עץ ופשוט נחה לה… מדהים!
אחר הצהריים הגענו למרכז הסרנגטי ופנינו ללודג' שלנו בו הלילה - זה בעצם גלמפינג מהמם - אוהלים מאובזרים בצורה מושלמת ויפים ונקיים ויש בריכה מהממת. בלודג׳ים האלו אין גדר ונמצאים למעשה בלב השמורה אז אסור להסתובב בערב מחוץ לאוהל ואם צריכים להגיע לאוהל של חדר האוכל קוראים במכשיר הקשר למישהו והוא מלווה – בדרך כלל זה בן שבט המסאי חמוש בחרב. מטורף!!
יום 5:
קמנו בשעה מוקדמת מאד לארוחת בוקר חמודה בלודג׳ שלנו וגם צילמתי קצת את הבריכה על רקע הסרנגטי.
יצאנו ליום ספארי לכיוון צפון הסרנגטי.
יום שלם של רכיבת שטח וטלטולים אבל עם המון בעלי חיים. שוב פגשנו פילים ולביאות עם הגורים שלהן וגאזלים בלי סוף וגם אימפלה וסוגים נוספים של אנטילופות.
הפעם היינו בלב בשמורה ולא היה מקום מוסדר לפיקניקים אז פשוט עצרנו בנקודה מסוימת ואכלנו בג׳יפ. ואם צריכים פיפי? אז פשוט מבקשים מג׳וליוס והוא מחפש מקום בטוח ומותר לרדת ולעשות מאחורי הג׳יפ כל פעם בן אדם אחד.
בסופו של יום ארוך הגענו לקמפ בו מתעתדים ללון 3 לילות. הקמפים בצפון הסרנגטי הם זמניים. מקימים אותם ביולי ומפרקים באוקטובר כשעונת הנדידה מסתיימת שם. כך גם הקמפ שלנו. את פנינו קיבלו בשירים ובתופים וצהלולים.
האוהל שלנו היה פחות יפה מהמקום הקודם אבל היה בו כל מה שצריך - מיטות ושירותים ומקלחות. התאורה מוגבלת ויש אור מ 18:00 עד 22:00 ואז כיבוי אורות. לילה ראשון בשטח היה מתוח.. שמעתי כל מיני קולות של כל החיות שסביב וקצת התקשיתי להירדם אבל בסוף גם זה קרה (;
יום 6:
היומיים הבאים של הספארי הוקדשו לעדרי הגנו והזברות החוצים את נהר המארה בצפון הסרנגטי בעונת הנדידה, בדרכם לחפש אזורים ירוקים של עשב וגשם חזרה למרכז הסרנגטי ולדרומו. מה שאמר שאנחנו יושבים בג'יפ וממתינים לעדרים שיעזו ויחצו את הנהר. יש נקודות מסוימות שהמדריכים יודעים ששם הם אמורים לחצות ופשוט מחכים.
אז אחרי ארוחת הבוקר פנינו לכיוון הנהר ואחרי כשעה ומשהו של נסיעה הגענו לאחת מנקודות החצייה וראינו את עשרי הגנו מתכוננים…
חיכינו וחיכינו אבל היה תנין במים והגנו ראו אותו ולא רצו לחצות ואז ג'וליוס דיבר עם חבר מדריך אחר שאמר שיש נקודה נוספת בה הם עומדים לחצות..
אז במהירות רבה נסענו לשם (עם עוד המוני ג'יפים אחרים ששעטו קדימה) וחיכינו לחצייה של העדר הזה. אחרי שמצאנו נקודת תצפית טובה, המשכנו לחכות ופתאום זה קרה.. ראשון הגנו רץ למים ואחריו אלפים של גנו מכל הכיוונים רצו ורצו וחצו במהירות את המים… זה היה מחזה מטורף! אלפים עולים ממש אחד על השני ושואפים להגיע לגדה השנייה כמה שיותר מהר. היו כאלו שנתקעו על אי בנהר והיה אחד שתנין תפס אותו … עצוב.
אחרי שנרגענו מהמראות נסענו לנקודת חצייה נוספת אבל לא היו עדרים נוספים, אז המשכנו קצת בספארי, פגשנו לביאה עם הגורים שלה, חזירי בר (פומבה), צבועים... וכבר היה מאוחר אז חזרנו מותשים למחנה. ארוחת ערב והופעה בערב וכמובן טיפים… ואז נפלנו שדודים ללילה נוסף בו ישנו נהדר ולא שמענו כלום!
יום 7:
הבוקר האחרון של הספארי, מחר כבר טסים לזרה לארושה.. ולכן יצאנו מוקדם לראות כמה שיותר. החלטנו יחד עם ג'וליוס שלא נחכה הרבה לראות חצייה נוספת וננסה לחפש עוד בעלי חיים.
הגענו לנקודה בה היו עדרים לפני חצייה, אבל! במים היו מספר תנינים ולכן הם נמנעו מלחצות. בנוסף, עם המשקפת, ראינו שאורב להם נמר! זה היה ממש כמו בנשיונל ג'יאוגרפיק. הוא המתין בשקט בשיחים ואז העדרים החלו להתקרב אליו והוא יצא ורץ לעברם והם נפוצו לכל עבר ולא היה סיכוי שהם יחזרו לחצות באותה נקודה.
אז ויתרנו (: זה היה משוגע לגמרי!! חוויה מטורפת לראות את הטבע בהתגלמותו.
לאחר מכן המשכנו וראינו ג'ירפות והיפופותמים רובצים בנהר ומלא נשרים ופילים וזברות בחבורות גדולות… סיבוב נוסף ראינו חבורת לביאות עם הילדים שלהן "שונצות" בשישי וגם קופי בבון וחזירי יבלות כמו פומבה ונמיות ומה לא! חזרנו נפעמים למחנה, לארוחת שישי יחד עם ג'וליוס. יום אחרון מחר בו אנחנו בעיקר טסים…
יום 8:
קמנו מוקדם ולאחר ארוחת הבוקר ופרידה מהקמפ שלנו, התחלנו לנסוע לכיוון שדה התעופה הקטן והמצחיק שיש בצפון הסרנגטי.
יש לנו טיסה ב 10:15. הכל קטן וקומפקטי והתחושה היא כאילו עולים לאוטובוס. ג'וליוס המקסים לא עזב אותנו עד לרגע העלייה למטוס. נפרדנו ממנו בחיבוקים. הוא היה נפלא!
עלינו על מטוס עם 13 מקומות בלבד, שטס ישר לארושה. הטייס הציע לעידו לשבת בכיסא לידו כעוזר טייס וזו הייתה חוויה מיוחדת מאד! במהלך הטיסה טסנו מעל הר געש פעיל… צילומים נהדרים!
הגענו לארושה ושם חיכה לנו מדריך נוסף בשם ג'רמיה, שלקח אותנו למרכז מורשת מאד תיירותי שם בילינו את השעות, כולל ארוחת צהריים, עד לנסיעה לשדה התעופה לטיסה לאדיס אבבה ומשם לישראל.
התחלנו מסע ארוך שהסתיים למחרת ב 6 בבוקר... השעה בה נחתנו חזרה בארצנו הקטנטונת.. טיול חד פעמי הגיע לסיומו. חוויה מטורפת שלא תישכח בה כאילו הגענו לכוכב החיות והיינו בו אורחים לרגע.
הערה: את הטיול הזה לא תכננתי בעצמי... נתתי למי שמומחית בטיולים לאפריקה לבנות לנו מסלול מושלם! אם תרצו את שמה, מוזמנים לפנות אלי (: